להתפשר או לא להתפשר- המשך

טל פרנק, מנכ"ל חברת התוכנה "אינסנטיבס סולושנס", המציעה פתרונות ממוחשבים לניהול מערכות תימרוץ בארגונים, אומר כי לא צריך להתפשר בבחירת מקום עבודה, למרות שלו עצמו הדבר קרה.

לדבריו ניתן לחוש בשפת הגוף ובטון הדיבור של המרואיין מתי הוא עושה פשרות. אסור להתעלם מסימנים אלו ולראות בהם בעייה של המרואיין בלבד, כי המחיר יהיה עזיבה תוך זמן קצר שתוריד את ההשקעה שנעשתה בהכשרתו והכנסתו לעבודה לטמיון. צריך לתאם ציפיות אחרת האכזבה מובטחת.

טל פרנק: 'בדרך כלל ציפיותיהם של מועמדים לעבודה הן ריאליות. אם כי לעיתים, בעיקר במשרות בכירות, הציפיות גבוהות מדי.'

מניסיונך, מה חשוב לאנשים? על מה הם מוכנים יותר להתפשר ועל מה פחות?
'במשרות בכירות מוכנים להתפשר על גובה השכר אם מדובר בעבודה המציבה אתגרים ולצידה תואר תפקיד מכובד.
במשרות זוטרות המצב הפוך. כמעט תמיד תהיה נכונות להתפשר על האתגר וגם על התואר הנלווה לתפקיד, ובלבד שהשכר יהיה גבוה יותר.
עם זאת, למרות חשיבותו, הנכונות להתפשר על שכר תלויה במצב שוק התעסוקה.'

בעניין זה יש אבחנה גם בין מקצועות שונים?
'כן. בתחום המכירות השכר הוא הגורם המכריע. הוא גובר על כל צורך אחר.
לעומת זאת, בתחום התוכנה, אם המעסיק מציע תפקיד שיש בו עניין מקצועי ותואר הולם, הוא יכול להשיג ויתור מצד העובד של עד 20% מהשכר.
זה קורה בעיקר בתחום הפיתוח – שם גם המרחק מהלקוח נתפס כיתרון ששווה להתפשר בשבילו על שכר.'

רונן זינגר

איך אתה מגלה שהוא מתפשר?
'בוא נתחיל מזה שאתה עובר על קורות החיים שלו, רואה את רמת ההשכלה שלו, את כישוריו ותפקידים קודמים שעשה. ואז עושים את ההקשר לתפקיד לו הוא מועמד.'

אם אתה רואה בקורות החיים כי יש לו כישורי יתר וסביר שהתפקיד שאתה מציע הוא מעין פשרה מבחינתו מדוע אתה בכלל מזמין אותו לראיון?
'אני לא ישר מזמין אותו לראיון. כשיש קורות חיים מתאימים אני קודם כל מדבר איתו כמה דקות בטלפון ומנסה להבין מה הם ציפיותיו. בשיחה כזו אני מבהיר לו את מהות התפקיד. היא מהווה מעין תיאום ציפיות ראשוני. מדברים על שכר ותחומי אחריות.'

אלו הם הדברים החשובים למועמד?
'בדרך כלל כן, אבל יש גם אילוצים אישיים שבמקרים רבים יוצרים אצל המועמד לעבודה את הנכונות להתפשר.'

כדוגמא מביא זינגר מקרה בו ראיין מועמד לעבודה, מנהל רכש בתפקידו האחרון, שהיה מוכן לקבל אצלו תפקיד של איש רכש. התפקיד היה בעל מעמד ושכר פחותים מאלו שהיו לו במקום עבודה קודם. ברור בעניין העלה כי אשתו של המועמד לעבודה חלתה במחלה קשה והדבר גרם לכך שהפסיקה לעבוד. על הבעל היה למצוא עבודה מהר ככל האפשר גם בגלל הירידה הדרסטית בהכנסות המשפחה. כמו כן מגוון העבודות שיכול היה לבחור הצטמצם כי היה עליו למצוא מקום עבודה הקרוב לבית;  מקום עבודה שגם יאפשר לו לצאת בשעות מסוימות כדי להיות קרוב למיטת חוליה של אשתו.

מבחינתך יש דילמה אם לקחת אדם כזה. כי אם הנסיבות האישיות שלו ישתנו, וזה יכול להיות תוך זמן קצר יחסית; למשל, האשה תבריא, או חלילה תלך לעולמה, או שיימצא לה סידור אשפוז שיפחית את תלותה בזמינותו של בעלה; הוא עשוי לעזוב את מקום העבודה. ואז כל מה שהשקעת בהליך הגיוס ובהכנסתו לעבודה עשוי לרדת לטמיון.

'נכון, ולכן סיכמתי איתו שבכל מקרה הוא יהיה בתפקיד לפחות שנה וחצי.'

אי אפשר לחייב אותו לכך.

'גם זה נכון ולכן זה לא כתוב בשום מקום. זה הסכם ג'נטלמני בינינו ואני משוכנע שהוא יקיים אותו. הוא לא בהכרח יישאר רק בגלל ההתחייבות המוסרית. במשך הזמן הוא עשוי לראות את פוטנציאל ההתפתחות שלו בארגון ואז ממילא ירצה להמשיך ולקשור את גורלו עם אותו מקום עבודה.'

הבה נסכם את עיקרי הטיעונים בעד ונגד:

כדאי להתפשר כי...
א. יש חשיבות מרכזית לעצם ההימצאות בשוק העבודה. בכל מקרה מעמדו של עובד טוב יותר מזה של מובטל. חיפוש עבודה הוא לא באמת עבודה...
ב. לא תמיד הציפיות הנמוכות ממקום העבודה שנבחר אמנם מתממשות. לעיתים מקום העבודה שלא עורר ציפיות גבוהות מתגלה כהפתעה נעימה. למשל, אולי התקבלנו לתפקיד לא כל כך נחשק אך זכינו בקידום לתפקיד רבגוני ומעניין יותר. אולי סביבתו הפיזית של מקום העבודה לא הרשימה אך בעל הבית התגלה כאדם נעים וככזה שאפשר ללמוד ממנו הרבה.
ג. גם מקום עבודה לא מלהיב יכול להניב הצעות מפתות. לא פעם פגשנו עובד בארגון שקיבל הצעת תעסוקה אטרקטיבית מלקוח אותו שירת נאמנה.
ד. לצבירת ניסיון משקל חשוב בתפקידים רבים בשוק בעבודה. לעיתים מילויו של תפקיד לא ממש אטרקטיבי בארגון הנחשב איכותי יכול להעניק לעובד 'המתפשר' ידע וניסיון רב שיסייעו לו בהמשך הדרך.
כמו כן, עצם האיזכור כי עבדנו באותו ארגון מוסיף לנו נקודות זכות בהמשך הדרך. ההנחה אצל מעסיקים עתידיים תהיה שאם אותו ארגון בחר להעסיקנו אזי לבטח עשה בחינה ראויה של האיכויות שלנו ומצאם מתאימים לו.
ה. הפשרה היא לא באמת פשרה. הרי בכל שלב אפשר לעזוב מקום עבודה. וכמובן ניתן להמשיך ולעסוק באופציה של חיפוש עבודה אחרת תוך כדי עבודה.
ההרגשה של מחפש עבודה מועסק היא אחרת משל מחפש עבודה מובטל. הביטחון שלו רב יותר וגם ההסתכלות של מעסיקים פוטנציאליים עליו היא כעל מי שיש לו אלטרנטיבה. יחסם אליו יהיה בהתאם.

ולמה לא כדאי להתפשר? כי...
א. השתלבות בעבודה מתסכלת צורכת הרבה אנרגיות מיותרות. העובד הופך למתוסכל ומיואש ולעיתים, בשל מצב רוחו הירוד, מפסיק לחפש אלטרנטיבה טובה יותר. הוא ישקע בעבודתו המתסכלת וימשיך לעסוק בה.
ב. חיפוש עבודה הוא משימה רצינית. עובד המועסק בעבודה אחרת הגוזלת חלק ניכר מזמנו יתקשה לבצע משימה זו כראוי.
מלאכה זו תהיה קשה שבעתיים אם הוא מועסק בעבודה שאינה מתאימה לו ובשל כך גוזלת ממנו גם אנרגיות הנדרשות לחיפוש עבודה הנעשה כראוי.

וכמובן ישנם האילוצים המעשיים ובראשם עד כמה האדם זקוק לעבוד לפרנסתו. ככל שהלחץ הכספי גדול יותר כך יתגמדו הטיעונים שהצגנו לעיל ותגדל הנכונות להתפשר.

מרכיב חשוב נוסף עליו יש לתת את הדעת הוא גילו של האדם שממנו נגזר גם ניסיונו בשוק בעבודה. לאדם צעיר קל יותר להתפשר ופשרה זו גם תתקבל בהבנה על ידי סביבתו, ובכלל זה מעסיקיו, ולא תפגע בקריירה ובמוניטין המקצועי שהוא מתחיל לפתח. אך אדם מבוגר יותר הנאלץ ללכת אחורה עושה במקרים רבים פשרה כואבת שמצלקת את תחושותיו לאורך זמן. לאדם כזה ייקח זמן רב יותר עד שיאות לעשות פשרה משמעותית בבחירת מקום עבודה חדש.