סטרייב – לשאוף למעלה / שוקי שטאובר

מי היא אוכלוסיית היעד הזוכה לסיוע של סטרייב?
אמיר נתן: במסגרת תב"ת יש חמש קבוצות אוכלוסיה: צעירים בגילים 40 -21, מיעוטים, אנשים עם מוגבלויות, עולים חדשים ומשפחות חד הוריות. סטרייב מתמקדת באוכלוסיית הצעירים, אך בתוכנית ישנם משתתפים מכלל האוכלוסיות המצוינות לעיל.
לפני הקמת סטרייב נערך סקר מקדים שגילה כי יש בישראל כמיליון איש בגיל עבודה שאינם עובדים.
כ- 250,000 מתוכם הם מקבלי הבטחת הכנסה.
[מובטלים נחשבים לחלק משוק התעסוקה. הם מוגדרים כמי שרוצים לעבוד אך אינם מוצאים עבודה. ממילא חלקם זכאי לדמי אבטלה. האוכלוסייה שאליה מתייחס אמיר נתן היא של לא מועסקים אשר כלל אינם מנסים למצוא עבודה, בין אם מחוסר רצון או בשל חוסר אמונה ביכולתם. – ש.ש.]

במה פעילותכם שונה מזו של תוכנית ויסקונסין?
האוכלוסייה שבה אנו מטפלים הם אותם 750,000 שאינם זכאים אפילו להבטחת הכנסה. בנוסף לכך אנו מעניקים למשתתפים ליווי לתקופה של שנתיים וחצי ומטרתנו לסייע להם ביצירת מוביליות, היינו, פיתוח קריירה ובניית עצמאות כלכלית. דבר חשוב נוסף, ההשתתפות בסטרייב הנה וולונטרית ואינה מוגדרת על פי חוק (כפי שקיים בתוכנית ויסקונסין, הנקראת כיום "אורות לתעסוקה"). הפעילות של ויסקונסין מתמקדת במקבלי הבטחת הכנסה. המודל העסקי של החברות המפעילות את התוכנית היה מושתת על כך שהצלחה בשילוב של משתתף בעבודה, היה חוסך למדינה תשלום של הבטחת הכנסה.

אמיר נתן - מנכ"ל התוכנית

כמי שאינה זכאית להבטחת הכנסה, האם אוכלוסייה זו היא במעמד סוציו אקונומי גבוה יותר משל האוכלוסייה של ויסקונסין?
לא ניתן להגדיר מאפיינים ברורים הנוגעים לחתך הסוציו-אקונומי, בסטרייב ישנם אנשים מכל שכבות האוכלוסיה, משום שיש מגוון סיבות היוצרות אי זכאות להבטחת הכנסה. למשל, אם יש בבעלות המשתתף רכב, גם אם כלי הרכב שווה 10,000 ₪ והוא בכלל לא נוהג בו, כבר אין לו זכאות להבטחת הכנסה. יש אנשים רבים שאינם משתלבים בשוק העבודה, מכיוון שחסרה להם הכוונה וכלים נכונים (כתיבת קו"ח, איך מחפשים עבודה, ראיונות וכו'). משתתפי סטרייב הם אנשים עם רצון להצליח שאינם בעלי השכלה אקדמית. הסקר המקדים זיהה את האוכלוסיות הבולטות בקבוצת לא מועסקים זו. בעקבותיו הוקמה התוכנית שנועדה לפתח כלים שיסייעו לאנשים אלו להשתלב בשוק התעסוקה.

מה הן הסיבות העיקריות שאופיינו, אשר בגינן אנשים אלו אינם עובדים?
חוסר בכלים ובהכוונה הנכונים. יש מי שטוענים כי הם פשוט לא רוצים לעבוד. אנחנו לא מאמינים בכך. לדעתנו, רוב האנשים רוצים לעבוד, אבל לא תמיד יודעים איך להשתלב בשוק העבודה.

בוא ניקח לדוגמא את החרדים, רבים מהם רוצים ללמוד תורה, לא לעבוד.
זה לא מדויק. אמנם יש כאלו שרוצים רק ללמוד, אבל הסתבר לנו כי הרבה אחרים רוצים לעבוד ואינם יודעים איך להשתלב בשוק העבודה. הם יודעים כי קריירה יכולה לשפר את איכות חייהם, אבל אין להם את הכלים וההיכרות עם סביבת עבודה מתאימה. אנחנו מתמקדים בהקניית הכישורים והכלים התעסוקתיים הנדרשים להצלחה בשוק העבודה.

למה התוכנית מופעלת על ידי הג'וינט? הרי זו אחריות של המדינה.
המדינה שותפה מלאה בפעילות זו, תב"ת היא שותפות של הג'וינט והממשלה. מתקיים אצלנו מודל שילוב של אחריות חברתית לצד אחריות מדינית. גם בארצות הברית, שם יש לנו שותפים לדרך, עשייה דומה נעשית בשיתוף - על ידי ארגון חברתי והממשל.
הילה ילון: מי שמעורב בפעילות היא גם הרשות המקומית. בשטח פעילות זו נעשית איתה. למשל, הבניין בו אנו ממוקמים בתל אביב שייך לעירייה. רבים מהמשתתפים מופנים אלינו על ידי מינהל שירותים חברתיים של העירייה.

נראה כי נעשית השקעה רבה בכל משתתף. אתם פועלים שלוש שנים, מעסיקים צוות של 22 עובדים וטיפלתם בכ- 500 משתתפים. זה כדאי כלכלית?
זה כדאי כי שיעור ההצלחה מאד גבוה. המשתתף הוא בדרך כלל מישהו שלא היה חלק משוק התעסוקה ועכשיו הוא לא רק מוצא עבודה, אלא לאורך זמן יפתח גם קריירה. כמו כן צריך לקחת בחשבון שכל הצלחה משפיעה על סביבתו של המשתתף, על המשפחה שלו וגם על חבריו ושכניו. הם רואים את הצלחתו וזה מעורר אצל חלקם רצון לפעול בדרך דומה. נוצרים מעגלי השפעה. גם העובדות הסוציאליות רואות את ההצלחה וזה יוצר אצלן מוטיבציה להפנות אלינו עוד ועוד אנשים מתאימים.
אמיר: בתחילת הדרך סביר שההוצאה הממוצעת למשתתף גבוהה יותר כי התקורות מתחלקות על פחות אנשים, כמובן שככל שנתרחב ההוצאה למשתתף תקטן. ואנחנו מתרחבים, בקרוב נפתח סניף נוסף, בירושלים.

מה היא הקיבולת שלכם? אתם יכולים לקבל לתוכנית כל מי שמתאים ורוצה?
אנחנו לא יכולים להענות לכל הביקוש, כיום יש רשימת המתנה המונה עשרות מועמדים.

ציינתם כי המשתתפים מגיעים אליכם דרך גורמים בקהילה. זו הדרך היחידה?
לא רק, אבל זיהינו כי עבודת שטח בקהילה הנה ערוץ אפקטיבי כדי להביא את הפעילות שלנו למודעות. בשלב ראשון הוקמו סניפים בשתי ערים גדולות, קודם בתל אביב ואחר כך בחיפה. בערים הגדולות פועל מינהל שירותים חברתיים גדול, המטפל, מטבע הדברים, במספר גדול של אנשים. יש לנו קשרי עבודה הדוקים איתם והם מפנים אלינו את המועמדים המתאימים. הרשויות מבינות שהן צריכות לתת מענה גם לשאלת התעסוקה. ברשויות מסוימות יש כבר רפרנט תעסוקה.
אני יכול לציין כי השותפות שלנו לעשייה, עיריית ת"א ועיריית חיפה, פועלות תוך מחויבות רבה לטובת תושביהן ומקיימות פורום תעסוקה עירוני במטרה להוביל את נושא התעסוקה בעיר.

מיכל ברוק - מנהלת פעילות ההדרכה הארצית

איך מגיעים אליכם מי שאינם מופנים על ידי מינהל שירותים חברתיים? איך הם יודעים על קיומכם ועל האפשרות לפנות אליכם?
אנו עושים פעילות יזומה בעניין. אחת הדרכים הבולטות היא קיום כנסים במרכזים קהילתיים. אנו מפרסמים בשכונה את דבר קיום הכנס ואנשים שמגלים עניין באים לשמוע וגם פונים ומבקשים לבחון את מועמדותם. כמובן שבכל מרכז קהילתי יש עובדת קהילתית שמכירה את האנשים, והיא במקביל עושה עבודת שטח ומעודדת את האנשים המתאימים לבוא לכנס ולשמוע על הפעילות שלנו.
הילה: ככל שיש בשכונה משתתפים שהצליחו, רמת ההיענות של חבריהם ומכריהם עולה באופן משמעותי. חלק ניכר ממי שמגיעים כיום הם כאלו שראו את הצלחת חבריהם. רק אתמול שוחחתי עם משתתפת שניסתה חודשים ארוכים לצרף את בת משפחתה לתוכנית, ללא הצלחה. לפתע, אותה בת משפחה גילתה כי גם שכנתה משתתפת בתוכנית ומרוצה ממנה. זה כבר שכנע אותה להצטרף. מעגלי ההשפעה מתחזקים.
מיכל: לעיתים המוטיבציה לקחת חלק בתהליך מתעוררת בהדרגה. יש אנשים שמגיעים ללא ציפיות לכנס ההיכרות, רק משום שחבר שלהם לחץ עליהם, ואז הם רואים את המצגת והיחס ומתחילים להיפתח.
גם כשהם מגיעים למרכז שלנו הם רואים את היחס והשירות וגם את סביבת הפעילות. המרכז הוא מקום מושקע ומרווח ומחפש עבודה שמגיע אליו מכבד אותו בהופעה ובאופן הלבוש. התהליך כולו נעשה באווירה המעוררת מוטיבציה להצליח.
הילה: אנחנו נענים לכל פנייה ומקדישים לכל פונה את כל הזמן הנדרש. גם אם נמצא כי הוא לא מתאים למסגרת שלנו נחשוב איתו יחד מה כן יכול להתאים לו.

   *         *           *   

מה הם שלבי התהליך? מה חווה המשתתף אצלכם?
אמיר: השלב הראשון הוא סדנה הנמשכת יום שלם לאורך חודש ימים. בסדנה מוענקים לו כלים ומיומנויות להשתלבות בשוק העבודה. במסגרת זו הוא זוכה גם לקורס מיומנויות מיחשוב. הסדנה מועברת במרכז על ידי אנשי הצוות שלנו.
השלב השני הוא השמה בעבודה. זו נעשית בשיתוף פעולה של הצוות והמשתתף. הצוות נמצא בקשר עם מעסיקים פוטנציאלים, אבל המשתתף מתבקש אף הוא ליזום את הקשר עם מעסיקים, הרי הוא קיבל לכך הכשרה.

אז מי מוצא את העבודה, המשתתף או הצוות?
הם עובדים במקביל. לעיתים המשתתף ימצא בעצמו ולעיתים הצוות. יש להודות שמספר המקרים בהם הצוות הוא זה שמאתר את מקום העבודה גדול יותר מהמקרים בהם המשתתף עושה זאת בעצמו. אבל עדיין יש חשיבות לכך שהמשתתף לקח חלק בחיפוש אחר מישרה ראויה. דרך פעולה זו מכשירה אותו לפעילות עצמאית גם בהמשך הדרך, לאחר שיפסיק להיות חלק מהפעילות של סטרייב. זו בדיוק המטרה - פיתוח קריירה ולא רק מציאת עבודה באופן נקודתי.

מה המוטיבציה של המעסיקים להעסיק את משתתפי התוכנית, כלכלית או גם חברתית?
מעסיק יקבל עובדים כי זה כדאי לו. אנחנו כלל לא מדברים עם המעסיקים על השיקול החברתי. חשוב לנו שהמעסיק יגייס את העובד כי זה כדאי לו. כי זה עובד שיש לו מוטיבציה מיוחדת להצליח, כי זה עובד שקיבל הרבה כלים שמסייעים לו להשתלב בהצלחה במקום העבודה, כי זה עובד שבשלבים הראשונים להשתלבותו יש מאחוריו מערכת מיומנת ותומכת. אפשר להוסיף לכך את העובדה שהמעסיק לא צריך לשלם עבור ההשמה.
כיום לסטרייב יש קשר כזה או אחר עם כ- 1,000 מעסיקים.

מה קורה אחרי שהמשתתף משתלב בעבודה?
אנחנו ממשיכים ללוות אותו עד שנתיים אחרי שהתחיל הקשר. עובד איתו חונך אישי, מאמן המשמש לו כתובת. הקשר ביניהם נעשה טלפונית ובמסגרת מפגשים אישיים. כל חונך נמצא בקשר עם כ- 70 משתתפים. בתקופה זו המשתתף ממשיך לקבל הכשרות וייעוץ תעסוקתי שנועד לסייע לו לזהות את כיווני ההתפתחות המקצועית המתאימים לו.

מה הם אחוזי ההצלחה של התוכנית?
כ- 90%, ובנוסף עשרות משתתפים זכו לפרסי הצטיינות מהמעסיקים שלהם. נתונים אלה שמים אותנו בחזית בכל הנוגע למודלים מוצלחים לשילוב בעבודה.

מן הסתם בשלב המיון הראשון לא כל אחד מתקבל לתוכנית, אלא רק כאלו שיש להם סיכוי סביר להצליח?
אנחנו מאמינים שכל אחד יכול להצליח. זה תלוי בבחירה שלו, כשהוא מחליט שהוא יצליח. דלתנו פתוחה בפני כולם אבל לא כל אחד מתקבל. כל מועמד עובר ראיון אישי מעמיק ומובנה. בעקבות הראיון יוחלט על המשך תהליך המיון, שהוא מרכז ההערכה המהווה גם יום אוריינטציה. לאחר המרכז נעשית ההחלטה אם לצרף אותו לתוכנית. בפועל, כ- 70% מהמועמדים מתקבלים.

אלו סיבות מונעות את קבלתו לתוכנית?
הילה: יש לא מעט מקרים שהמועמד מחליט בעצמו לא להמשיך. מרכז ההערכה הוא יום אינטנסיבי שגם מוצגות בו המחויבויות של המשתתף. לא כל אחד מרגיש שהוא רוצה או יכול להתחייב למסגרת. גם בתקופה הראשונה לקשר יש נשירה טבעית. אבל כאמור כ- 70% ממשיכים והם בדרך כלל גם מצליחים.
אמיר: יש מקרים שמישהו נושר אבל לאחר מספר חודשים הוא חוזר ומבקש לנסות שוב. כשהוא מרגיש שהוא יכול להתמודד עם התהליך הוא משתלב וגם מצליח.
מיכל: לפעמים אי ההתאמה היא מסיבות טכניות. למשל, אם חד הורית שאין לה סידור לילדים בתקופה של הסדנה. יכול להיות מצב שהיא תמצא סידור בעוד חודשיים שלושה ואז תצטרף לסדנה, במועד מאוחר יותר. 

מיכל: יש ארבעה צירים מרכזיים שיוצרים את ההצלחה מבחינתו של המשתתף: המוטיבציה שלו להצליח, האמונה שלו ביכולתו, האחריות האישית והכלים שהוקנו לו.
זה מה שנדרש מכל אחד כדי להצליח.
אם אתה רוצה לנגן בנבל אתה צריך לרצות לנגן בנבל, אתה צריך להאמין שאתה יכול לעשות את זה, אתה צריך לגלות אחריות אישית כמו להגיע לשיעורים בזמן, להתמיד ולמלא את המטלות, ואתה גם צריך מורה טוב שילמד אותך לנגן. אם יש לך את כל אלה, תצליח – תדע לנגן בנבל. זה הרציונל המנחה את הפעילות שלנו.  


לכתבה באנגלית