פנסיית חובה – לכל אחד מגיע (חלק א') / שוקי שטאובר

מתחילת השנה זכאי כל עובד להיות מבוטח במסגרת פנסיונית (לאחר חצי שנת עבודה). עם זאת, עדיין רבים מהעובדים, ואפילו חלק מהמעסיקים, אינם מודעים לחובות ולזכויות הנגזרות מכך. ביקשנו לעשות סדר בדברים בסיועה של עו"ד דורית טנא פרצ'יק, סמנכ"ל פיתוח אסטרטגי לחיסכון ארוך טווח בקרן הפנסיה מבטחים
החדשה – מי שהייתה שותפה לגיבושו של הסכם פנסיית חובה במסגרת תפקידה הקודם: יו"ר אגף הפנסיה, הביטוח ושוק ההון בהסתדרות.

בעבר, צעירים רבים ראו בפנסיה מרכיב שכר ארכאי שלא ממש עניין אותם. לרבים מהם היה חשוב לקבל שכר גבוה, יותר מאשר לדאוג לפנסיה שתשולם להם בעוד 30 - 40 שנה. נראה כי לאחרונה משהו השתנה בגישה זו.
עו"ד דורית טנא פרצ'יק: יש בהחלט שינוי ואני סבורה כי אפשר לייחס אותו לחתימה על הסכם פנסיית החובה, שזכה באופן טבעי לחשיפה גדולה. החתימה על ההסכם עשתה מהפך בשוק העבודה, כי במשך עשרות שנים ניסו ראשי ההסתדרות וחברי כנסת להגיע להישג זה. עם זאת, במהלך השנים היו הישגים ענפיים. זאת אומרת שהגיעו להסכמים על תשלום עבור פנסיה לעובדים בענפי משק מסוימים, כמו, למשל, בענפי התעשייה, בענף חברות כוח האדם, בענף השמירה ועוד.

הסכמים קיבוציים חלים רק על אותם מעסיקים החברים בארגון המעסיקים החותם על ההסכם. כדי שההסכם יחול על כל המעסיקים באותו ענף בו נחתם ההסכם, רשאי שר העבודה להוציא "צו הרחבה", המרחיב את תחולת ההסכם על כל המעסיקים. כך קרה למשל בענפי התעשייה, בענף חברות כוח האדם ובענף השמירה.
נכון, וכך קרה להסכם פנסיית החובה במישור הכלל ארצי. הוא נחתם בין ההסתדרות לארגוני המעסיקים ושר העבודה הרחיב אותו על כלל המעסיקים במשק, עליהם לא חל הסדר פנסיה מיטיב. אנשים שמעו על כך והחלו לברר אם זכות זו מגיעה להם, וכך עלתה המודעות לפנסיה ולחשיבותה.

איך עובד מהשורה יכול לברר מה מגיע לו?
אין לו צורך לברר, מגיע לו וזהו. ברגע שעובד מועסק מעל ששה חודשי עבודה צריך להפריש לו כסף לחיסכון פנסיוני כלשהו. אם לא חל עליו הסכם פנסיה ספציפי ומיטיב, אז יחול עליו הסכם פנסיית חובה.

עו"ד דורית טנא פרצ'יק, סמנכ"ל פיתוח אסטרטגי לחיסכון ארוך טווח
 בקרן הפנסיה מבטחים החדשה

במסגרת הסכם פנסיית חובה נקבע כי ההפרשה לתוכנית הפנסיה מורכבת משלושה חלקים שווים - שניים מהם באים מכיסו של המעביד ואחד מכיסו של העובד:
1. הפרשה של המעביד לתגמולים.
2. הפרשה של המעביד לפיצויים.
3. הפרשה של העובד לתגמולים.
הסכם פנסיה חובה וצו ההרחבה, קובעים מפורשות ששלושת החלקים האלה, צריכים לתת לעובד "פנסיה מקיפה", שכוללת לא רק פנסיית זיקנה לגיל פרישה, אלא גם פנסיית נכות ופנסיית שארים. זאת, כברירת מחדל, אלא אם העובד מבקש מפורשות אחרת מהמעביד שלו.

יהיו עובדים שיעדיפו לוותר על ההפרשה לפנסיה. הם יבקשו לקבל את החלק של המעביד במסגרת המשכורת ובכך להגדילה. כך גם לא יאלצו להפריש את החלק שבא מכיסם.
לכן חשוב להדגיש כי העובד לא יכול לעשות זאת, הוא לא יכול לוותר על זכותו להפרשה לפנסיה.
נכון. עובד לא יכול לוותר על זכות כזו. גם אם מעביד עושה איתו יד אחת ומעביר את כספי ההפרשה ישירות למשכורתו, המעביד עובר על החוק.
מעבר לכך, אותו מעביד עשוי להיחשף לתביעות כלכליות בהיקף משמעותי.
למשל, עובד התחיל לעבוד אצל מעביד מסוים בינואר 2008. כעבור 6 חודשים, מחודש יולי 2008, יש לבטח אותו בביטוח פנסיוני. תאר לך שחלילה בחודש פברואר 2009 העובד נפגע ויהיה זכאי מעתה ואילך לקצבת נכות. אם המעביד לא מילא את חובתו ולא הפריש את הכספים הנדרשים לקרן פנסיה, הוא ייאלץ לשאת בעלות קצבת הנכות של אותו עובד למשך שנים ארוכות. המעביד הופך להיות "חברת ביטוח". בית הדין יבדוק מה היה העובד הזה מקבל אילו המעביד היה מעביר את ההפרשות לקרן פנסיה מקיפה חדשה, כנדרש עפ"י הסכם פנסיה חובה. הנזק מבחינתו של המעביד הוא עצום.

מצב כזה, בו עובד נפגע והופך לנכה, הוא מצב חריג. המצב הרווח יותר הוא שאותו עובד, נניח בחודש ינואר 2010, יעבור למקום עבודה אחר. זאת אומרת שהוא עבד אצל אותו מעביד שנתיים, כספים לא הופרשו לקרן פנסיה ושום אירוע ביטוחי לא ארע לעובד באותה תקופה. למרות זאת המעביד הקודם אינו יכול לשחרר אנחת רווחה. נכון?
בהחלט לא. אותו מעביד עוד לא נפטר מבעיות פוטנציאליות, למרות שהעובד סיים את עבודתו אצלו.
לדוגמא, נניח שלאחר 4 שנים, כשהעובד כבר במקום העבודה החדש, אותו עובד הופך למוגבל בגלל מחלה כמו אסטמה. מקום העבודה הנוכחי כן ביטח אותו, אבל לפי תקנון קרן הפנסיה כדי להיות זכאי לקצבת נכות בגלל מחלה קודמת, נדרשת תקופת אכשרה של 5 שנים.
[תקופת האכשרה היא תקופת מינימום של חיסכון הנקבעת בתקנות, כדי שעובד יהיה זכאי לפיצוי כמו בדוגמא הנדונה – ש.ש.]
בפועל, המעביד החדש ביטח אותו במשך 4 שנים ולכן, קרן הפנסיה רואה שהוא בוטח רק במשך 4 שנים ועפ"י התקנון שלה העובד לא הספיק לצבור את כל תקופת האכשרה ולכן לא זכאי לפנסיית נכות. אז תשאל השאלה מדוע העובד לא בוטח מתחילת 2008 – כבר אצל המעביד הקודם – אלא רק מתחילת 2010. אם הוא היה מובטל או עצמאי אז באמת אין מה לעשות – הוא לא עומד בתנאי של תקופת אכשרה מינימאלית, אבל במקרה של עובד זה, העבירה על החוק של המעביד הקודם, מנעה ממנו למעשה את צבירתה של תקופת המינימום ובפועל את הזכאות לפנסיית נכות. לכן המעביד הקודם יצטרך לשאת בנזק שנגרם בגללו.
זה לא מצב תיאורטי, כבר יש פסק דין כזה, שלא קשור כמובן לפנסיית חובה, אבל קובע את אותו עקרון.

מה נקבע באותו פסק דין?
עובד בחברת הובלות סיכם עם מעבידו שיוותר על ההפרשה של פנסיה ויגדיל את משכורתו. העובד היה זכאי לפנסיה מכוח הסכם פנסיה שחל על העובדים באותו ענף. המעביד, אצלו עבד רק 3 - 4 חודשים, נעתר לבקשה. קודם לכן, העובד עבד כ - 10 שנים אצל מעביד קודם שביטח אותו בקרן פנסיה.
לאחר שנים העובד נפטר ושאריו לא היו זכאים לקיצבת שארים. זאת, משום שהמעביד האחרון, שהעסיק את העובד רק מספר חודשים, לא הפריש כנדרש את הכספים לקרן הפנסיה. קרן הפנסיה, עפ"י תקנונה, קבעה שהעובד לא השלים את התקופה הדרושה לקבלת קיצבה, ולכן סירבה לשלם את הקיצבה. שאריו של העובד תבעו את המעביד ונפסק כי עליו לשאת בהוצאה חודשית זו. לא עמדה למעביד הטענה כי הדבר נעשה בהסכמת העובד. הוא, העובד, לא יכול היה לוותר על זכויותיהם של שאריו.

כמה זמן מתקיים סיכון כזה מבחינתו של המעביד? אין התיישנות?
יש התיישנות של שבע שנים, אשר במסגרתן עובד יכול לתבוע רטרואקטיבית את המעביד. אבל כלל לא בטוח שמעבידים יכולים להיות רגועים גם אם חלפו שבע שנים מהיום שאותו עובד שלא בוטח על ידם, עזב אותם. נראה כי בית הדין לעבודה נוטה להגמיש את עמדותיו בעניין זה לטובת העובד. בית הדין לוקח בחשבון שמדובר במשהו מהותי וקריטי לעובד ולבני משפחתו. הוא מעמיד את הנזק הרב שנגרם לעובד מול טענה פרוצדוראלית כמו התיישנות.

*              *               *

משום שמדובר בנטל משמעותי נוסף על המעביד, הסכם הפנסיה החדש לא מושת עליו בבת אחת, אלא באופן הדרגתי.
בהחלט. גם כנציגי העובדים שחתמו על ההסכם, הבנו שאי אפשר להגדיל בבת אחת את עלות העבודה ב – 12% [כיום במקומות בהם יש הפרשות לפנסיה, הפרשות המעביד עומדות על שיעור זה – ש.ש.]. לכן זה נעשה בפריסה הדרגתית לחמש שנים, בקפיצות של 2.5%.

[הסבר והמחשה:
לפי הסכם פנסיית חובה בשנת 2008, סך כל ההפרשות הוא בשיעור 2.5%.
זאת אומרת שבמצב בו המשכורת ברוטו עומדת על 4,000 ₪, ההפרשה הכוללת צריכה להיות 100 ₪
(2.5% מ – 4,000). לפי החלוקה בין המעביד לעובד: המעביד יפריש כל חודש 66.67 ₪ והעובד – 33.33 ₪.
כל שנה שיעור ההפרשה יעלה ב – 2.5%. זאת אומרת שבשנה הבאה, 2009, היא כבר תעמוד על 5% – הסכומים המופרשים מוכפלים. בשנת 2013 הסכום מתייצב על 15%. זאת אומרת שבשנה זו לטובת עובד שמשכורתו 4,000 ₪ יופרשו לפנסיה 600 ₪. המעביד יפריש 400 ₪ והעובד 200 ₪. – ש.ש.]

מה גובה תקרת השכר שמעבר לה אין צורך להפריש את סכומי החיסכון הפנסיוני?
התקרה נקבעה כשכר הממוצע במשק, כפי שמשתנה מעת לעת. כיום הוא נע סביב 7,700 ₪.
[במילים אחרות: הביטוח הפנסיוני על פי הסכם פנסיית חובה מכסה הכנסה בגובה השכר הממוצע במשק. אין חובה להפריש לפנסיה סכומים עבור אותו חלק של השכר שהוא מעל סכום זה. – ש.ש.]
 
כדאי להדגיש כי הסכם פנסיית חובה הוא ברירת מחדל. הוא חל באותם מקרים בהם אין הסדר פנסיוני מיטיב אחר שחל על העובד.
נכון, ובהסכם פנסיית חובה כתוב שבכל מקרה חל ההסכם שמיטיב עם העובד. זאת אומרת שאם עד כה חל עליו הסכם שהוא פחות טוב מהסכם פנסיית חובה, מעתה יחול עליו הסכם פנסיית חובה או חלקים ממנו. לעומת זאת, אם ההסכם שחל עליו טוב מהסכם פנסיית חובה, יישאר בעינו ההסכם הקיים. כך למשל, עובד ומעביד שמעבירים דמי גמולים לקופת גמל – 5% העובד ו- 5% המעביד לתגמולים, כדי שלא יורע מצב העובד, על המעביד כעת להוסיף את רכיב הפיצויים, באותם שיעורים ובפריסה הקבועים בהסכם פנסיה חובה.

סביר להניח שההסכמים הקיימים עדיפים, בוודאי בחמש השנים הבאות. אבל גם בשנת 2013 עדיין ההסכמים האחרים יהיו עדיפים. ההפרשות המקובלות לפנסיה נעות סביב 17.5%.
נכון. אבל צריך לזכור שהסכמי פנסיה לא נקבעים רק במסגרת הסכמים קיבוציים. יש גם הסכמים אישיים המסדירים הפרשות פנסיוניות וביטוחי מנהלים. שם לא תמיד יש את המסגרת המוכרת לנו מההסכמים הקיבוציים.
כמו כן, אני מאמינה שגם הסכם פנסיית חובה יגיע להפרשה של 17.5% בשנת 2014, אבל לשם השגתה יהיה צורך בחתימה על תוספת להסכם הקיים. 

חלקה השני של השיחה יפורסם בשבוע הבא


לכתבה באנגלית